על ההיסטוריה של הקפה

רבים חושבים שמקור הקפה הוא ברזיל וזאת סביר להניח כיוון שברזיל היא מעצמה בגידול קפה.
אבל הקפה בעצם התגלה באתיופיה. רועה צאן גילה שהעיזים הערניות והאנרגטיות שלו לועסות פרי מעץ לא מוכר. הוא החליט לנסות גם, והפך גם הוא ערני במיוחד.
בתחילה האתיופים לעסו את הפרי, בשלב מאוחר יותר חלטו את עלי הקפה ושתו אותו כתה. לאחר מכן החלו לקלות, לבשל אותו ולשתות את המשקה השחור שנוצר.

מאתיופיה הקפה הגיע עם סוחרים לעיר הנמל הערבית mocha שבקרבת תימן. כך שהחלו לגדל קפה באזור זה.
התושבים העשירים הקימו בביתם חדרים המיועדים לשתיית קפה. בעוד שהעניים הלכו למקומות מפגש בהם שתו קפה. במהרה מקומות אלה הפכו למעין בתי קפה בהם בנוסף לשתיית הקפה, שחקו במשחקים שונים ובילו עם יצאניות.

בהמשך הגיע הקפה לטורקיה ובתי הקפה בה שגשגו. בטורקיה גם נשים החלו לשתות קפה – בעיקר נשות ההרמון.
הטורקים הפיצו את הקפה ברחבי האימפריה העותומאנית וכדי לוודא שאחרים לא יוכלו לגדלו, הם נהגו להרתיח את פולי הקפה ועל ידי כך לעקר אותם.
פולי קפה טבעיים הפכו לסחורה נחשקת שהיה קשה מאד להבריח. אך ברור שהצליחו בכך בשלב מאוחר יותר.

להודו פולי הקפה הגיעו באמצעות אדם שהדביק פולי קפה מתחת לחולצתו.
ההולנדים גם הצליחו להבריח פולי קפה והחלו לגדלו באמסטרדם בחממות.
מהולנד הקפה הגיע לקולוניה שלה ב- Java (אינדונזיה), בה נכפה על תושבי המקום לגדל קפה.
ב- 1683 mocha ו- Java היו מקומות הגידול העיקריים של הקפה ומהם החלו לייצאו  לאירופה.

מאוחר יותר סולטן עותומני ניסה לכבוש את וינה. צרפת הגיעה לעזרתה ויחד הצליחו להניס את הערבים. במנוסתם השאירו מאחור שקים עם… פולי קפה, בעזרתם פתח וינאי יזם את בית הקפה הראשון בוינה – Blue Bottle. כמו הטורקים הוא הוסיף לקפה סוכר. אך הוינאים לא אהבו את הקפה כמו שהוא והחלו לסנן אותו ולהוסיף לו חלב.

בתחילת דרכו באירופה, לקפה היתה קונוטציה שלילית.
הטורקים הרי נהגו ללכת לבתי קפה ולבתי מרחץ, אליהם נשים לא הורשו להיכנס. בנוסף היתה שמועה שהחיילים הטורקים נהגו לקיים יחסי מין אחד עם השני. ומכאן נפוצה השמועה באירופה שקפה גורם לגברים לא לרצות נשים.
מבחינת האיטלקים, הקפה שמקורו במדינות מוסלמיות הווה גם איום על הנצרות.
אך לאחר שהאפיפיור טעם את הקפה ואישר אותו, נפתחו במהרה בתי קפה בוונציה ובכל איטליה.
משם הקפה הגיע לצרפת, בה גם נשים שתו קפה. הוא שימש כתחליף ליין ובירה. בתי הקפה הפכו למקום מפגש לאמנים, למקום בו החליפו דעות פוליטיות וכד'.

במשך השנים ברזיל הפכה למעצמת גידול קפה. שטחים עצומים של יערות הגשם נכרתו על מנת להפכם לשדות לגידול קפה. ככל שגדל הביקוש לקפה, יובאו יותר עבדים לברזיל לשם גידולו. ב- 1860 שליש מאוכלוסיית ברזיל היתה עבדים, כשחצי מהם עבדו במטעי הקפה.

לאחר מלחמת האזרחים בארה"ב הומצאה מכונה לקליית קפה והחלו למכור פולי קפה קלויים בשקיות נייר חומות.
ג'ים פולג'ר החל לטחון את הקפה ולמכור אותו.

ב- 1880 החלו תנודות במחירי הקפה: הצע הקפה היה גדול מהביקוש ומחירו צנח. ייצורו הופסק ומחירו עלה, וכך חוזר חלילה.
ב- 1900 נוצר מצב שהיו בברזיל כמויות עצומות של קפה ומחירו צנח.
מאחר וממשלת ברזיל הבטיחה למגדלים תשלום מראש עבור הקפה, המגדלים המשיכו לגדל קפה למרות ההיצע הגדול. רוה"מ ברזיל, במטרה להעלות את מחירי הקפה הורה לשרוף אותו, אך הדבר לא עזר ושוק הקפה קרס. מספר שבועות לאחר מכן הבורסה בארה"ב קרסה. יש הטוענים שמשבר הקפה הוא אחד הגורמים למשבר הכלכלי הנ"ל.

בעקבות המשבר הכלכלי בארה"ב החלו למכור קפה זול בקופסאות פח. המותגים הגדולים בלבד נשארו והחנויות הקטנות שמכרו פולי קפה וקפה קלוי נסגרו.

ב- 1901 הומצא ה – Instant Coffee. כך שחיילים יכלו לשתות קפה מהיר הכנה.
לאחר המלחמה המשיכו לשתות אותו גם האזרחים.

צרכנים שתו פחות קפה וכדי להגדיל את הצריכה שוב, הושק הקפה ללא קפאין, יצאו בקמפיינים פרסומיים רבים והומצא ה- Coffee Break – שמטרתו לעודד אנשים לצאת להפסקת קפה ו… לצרוך יותר קפה.

בשנים 1950-1954 מחירי הקפה עלו שוב. בעקבות עליית המחירים היה אפילו שימוע בקונגרס ובו נאמר "קפה הוא חיי מיליוני אנשים ולא רק סחורה".

ב- 1962 נחתם הסכם לתנאי סחר סבירים – ICA – International Coffee Agreement. שנועד להגביל ייצוא וייבוא של מכסות קפה. אך ההסכם היה נתון ללחצים פוליטים וב- 1989 הוא בוטל.

תעשיית הקפה בארה"ב החלה לשגשג לקראת 1968.
ב-1971 ג'רי בולדווין ושותפו פתחו חנות קפה קטנה בסיאטל וקראו לה "סטארבקס".
והשאר היסטוריה.
מי שרוצה ללמוד עוד מוזמן לצפות בסרט  Black Coffee.