מיתון זה רע? יש דווקא שחושבים אחרת
מיתון מיתון מיתון
כמעט בכל כנס/ועידה “מיתון” מוזכר לפחות בכל משפט שלישי ולרוב בהקשר שלילי. אבל… מסתבר שפה ושם אפשר להבחין גם בכאלה שהמיתון דווקא משפיע עליהם לטובה.
לקטגוריית המותג הפרטי למשל, מיתון זה טוב.
סקר שנערך ביוני השנה עבור PLMA, איגוד יצרני המותגים הפרטיים האמריקאי, מצא כי ככל שהצרכנים הרגישו יותר את המשבר הכלכלי, כך הם קנו יותר מותגים פרטיים.
למעלה מ- 90% מהנשאלים, טענו כי סביר להניח שהם ימשיכו לקנות מותגים פרטיים גם בחלוף המשבר.
כמעט 50% מהנשאלים היו רוצים לראות עוד מותגים פרטיים על המדף.
35% מהנשאלים רכשו מותג פרטי בפעם הראשונה היכן שלפני כן נהגו לרכוש מותגים אחרים באותה הקטגוריה.
ל- 74% מהנשאלים חשובה איכות המותג הפרטי, בדיוק כפי שחשוב להם מחירו.
על פי נתוני PLMA:
במיתון בשנים 2001-2003, נתח השוק של המותג הפרטי צמח מ- 20% ל- 21.8%.
במיתון בשנים 1990-1991, נתח השוק צמח מ- 17.6% ל- 20%.
נמצא שצרכנים המשיכו לקנות מותגים פרטיים גם לאחר תקופת המיתון.
עם זאת, במיתון בשנים 1980-1982 המצב היה שונה. בתקופה הנ”ל נתח השוק של המותגים הפרטיים צמח בהתמדה. הקמעונאים הציעו מוצרים בסיסיים שהכילו רכיבי מזון זולים ונמכרו באריזות שחור-לבן. אך משנראה שהמשבר חלף, הצרכנים חזרו לקנות את המותגים שקנו לפני כן, מכיוון שלא היו מרוצים מאיכות המותגים הפרטיים.
מסיבה זו, במיתון בשנים הללו צמיחת המותג הפרטי היתה לטווח קצר בלבד.
כך שאין ספק שאיכות המותגים הפרטיים חשובה להמשך קנייתם ע”י הצרכנים ולהגדלת נתח השוק. מיתון זו הזדמנות לבעלי המותגים הפרטיים לרכוש את נאמנותם של הצרכנים עכשיו על מנת שימשיכו לצרוך גם אח”כ.
המיתון טוב גם לירקות ופירות מאותגרים אסטטית.
במשך 20 השנה האחרונות ועד ממש לאחרונה, ירקות ופירות לא אסטטיים לא זכו להגיע למדפי הסופרים וחנויות הירקות. ירקות ופירות שלא עמדו בסטנדרטים מסויימים כגון צבע, גודל, צורה הושלכו לפח. הרי אף אחד לא היה רוצה לחזור הביתה מקניות עם ירקות שנראים ככה:
ב- 1 ביולי השנה, נכנסה לתוקפה החלטה של האיחוד האירופי לבטל לחלוטין את האיסור למכור ירקות ופירות שלא עמדו בסטנדרטים הללו.
כלומר ירקות ופירות הנקיים מחרקים, טפילים, מחלות, ריקבון ובעלי תווית המציינת את מקורם, יכולים להמכר ע”י הקמעונאים, במחיר מתאים כמובן.
הסטנדרטים שהיו נהוגים עד כה, ימשיכו להיות תקפים לגבי כ- 10 הירקות והפירות הפופולריים ביותר כגון תפוחים, פירות הדר ועגבניות.
החלטה זו תקטין את כמות הירקות והפירות המושלכים לפח, תאפשר לחקלאים להגדיל את ההיצע לצרכנים וע”י כך למכור יותר. כמו כן, היא תאפשר לצרכנים לרכוש ירקות ופירות שיהיו אמנם פחות אסטטיים אבל יותר זולים.
2 comments 08/07/2009
טעם העיר 2009
פסטיבל טעם העיר החל לפני כ- 14 שנה בת”א, כאירוע קולינרי בו הציעו מיטב המסעדות מנות טעימה מעניינות מתפריטן, במחירים זולים יחסית.
הפעם הראשונה שבקרתי בו היתה לפני 5 שנים (כן, קצת באיחור, מודה).
מנה אחת היתה לי כל כך טעימה שלא הפסקתי לדבר עליה שבוע. מאז בקרתי בו עוד כמה פעמים ובכל פעם המנות עשו עלי פחות ופחות רושם, אבל דיי התפעלתי מהמתחמים המושקעים במקום.
השנה טעם העיר הצפין לחיפה. זה לא האירוע הראשון המזוהה עם ת”א, שהצפין לחיפה. ב- 2006 פסטיבל גולדסטאר הצפין לחיפה לאות הזדהות עם תושבי הצפון שספגו טילים בזמן המלחמה. ב- 2007 הפסטיבל התקיים גם בחיפה וגם בת”א ובשנה שעברה שוב רק בחיפה.
אז למה טעם העיר הצפין השנה? כנראה שזה לא קשור למלחמה, במלחמה האחרונה דווקא אנשי הדרום ספגו טילים. לתחושתי זה קשור בצורה כזו או אחרת למימון ולמיתון. אבל זו רק השערה שלי ויכול להיות שאני טועה. ואם אני טועה, אשמח אם מישהו יתקן אותי.
אז לא ממש רציתי להצפין לטעם העיר. לנסוע במיוחד לחיפה כדי לאכול כמה קבבונים ב- 15 ש”ח, בחום, לחות וצפיפות? לא נשמע לי תענוג.
אבל מסתבר שאני קלה לשכנוע. אז נסעתי, אבל ברכבת. הפסטיבל התקיים בחוף הסטודנטים, ממש כמה דקות הליכה מתחנת הרכבת, כך שמהבחינה הזו היה דיי נוח.
מייד בכניסה למתחם הפסטיבל, קיבלו את פניי שתי דיילות עם יוגורט חדש של יופלה. מציעים לי, אז שלא אטעם? טעמתי, נחמד מאד. שני דוכנים הוצבו משני צידי הכניסה, כך שהסיכוי של המבקרים לפספס אותם היה קטן למדי.
בהמשך במרכז, מתחם בצורת בר של משקה האנרגיה בלו.
אחריו, מתחם של קוקה קולה זירו. על במת המתחם קיפצצו זאטוטים ולידם עמד בחור בחולצת שופט כדורגל (זו האסוסיאציה שעלתה לי מייד לראש) שהכריז כל כמה שניות על המותג שהוא מפרסם.
בהמשך, דוכן קטן למדי של במבה במילוי נוגט, שנראה שדווקא זכה להצלחה.
אחריו בר גדול לממכר בירה של החברה המרכזית למשקאות, שנראה שגם הוא זכה להצלחה. טוב נו, הוא היה מתחם הבירה היחיד בפסטיבל…
האמת היא שרוב המתחמים הגדולים היו של החברה המרכזית למשקאות: נביעות, קרלסברג, אל-נמרוד, קוקה קולה זירו.
השאר היו דוכנים של מסעדות ומותגים קטנים שאת שמם אני לא ממש זוכרת.
הייתי רעבה אז טעמתי פה ושם. מבחינת הטעם היה סביר. מבחינת המחיר – יקר מדי לגודל המנה ולרושם שהיא השאירה עלי. אם חשבתי ששני קבבונים יעלו 15 ש”ח. אז טעיתי. שני קבבונים עלו 25 ש”ח. מבחינת העלות, 4-5 מנות כאלה יכולות להיות שוות ערך לארוחה במסעדה ממוזגת ונוחה. בעבר מנות הטעימה היו של מסעדות יוקרה, כיום (בלי שום כוונה לפגוע) מנות הטעימה אינן כאלה.
ליד שער הכניסה/יציאה (תלוי מאיזה כיוון אתם באים) היה מתחם ובו דוכנים של תבלינים ומכשירים לקיצוץ ירקות. האסוסיאציה שעלתה כאן למוחי היתה של שוק הכרמל.
הייתי שם פחות משעה.
המתחם קטן בהשוואה לזה בת”א, לא היו הופעות/אטרקציות שעניינו אותי. לא היה מה שיגרום לי לרצות להישאר שם יותר.
יכול להיות שאני כבר לא קהל היעד של טעם העיר, יכול להיות שהמארגנים מעדיפים לפנות לקהל מסוים כזה ולא לאחר. אין ספק שאופיו של הפסטיבל השתנה ומשתנה ככל שחולפות השנים.
זוהי חוות דעתי והתרשמותי מהאירוע, יכול להיות שיהיו כאלה שדווקא ייהנו ממנו מאד.
למי שמגיע מהמרכז, עשו לעצמכם טובה תחסכו את הנסיעה והפקקים, קחו רכבת.
Add comment 02/07/2009
